<h1>כל בו הלכ' אותו ואת בנו סימן ק"י</h1>
<h2>דף עד.</h2>
ומותר לשחוט המעוברת, עובר ירך אמו הוא. ואם יצא העובר חי אחר השחיטה, והפריס על גבי קרקע, אין שוחטין אותו ביום אחד, ואם שחט אינו לוקה.
<h2>דף עח.</h2>
אותו ואת בנו אסור לשחוט ביום אחד מן התורה, וכן בנו ואותו. ואין חייבין אלא על שחיטת השני, ואם שחט האחד ובא חבירו ושחט השני, השני חייב.
ומותר לשחוט המעוברת, עובר ירך אמו הוא. ואם יצא העובר חי אחר השחיטה, והפריס על גבי קרקע, אין שוחטין אותו ביום אחד, ואם שחט אינו לוקה.
<h2>דף עח:</h2>
ואינו נוהג אלא בנקבות, שודאי היא אם הבן, אבל לא בזכרים, לפי שאין הדבר ידוע אם הוא אביו. ואפילו ידע בודאי, ספק אם נוהג בזכרים. וה"ר יצחק ז"ל כתב ומספקא לן אם חוששין לזרע האב, ואם אנו מכירין אותו, האב אסור לשחטו אחר הבן ולא הבן אחר האב, אבל אינו לוקה.
<h2>דף עט:</h2>
ואין (אסור) [איסור] זה נוהג אלא בבהמה טהורה, ובשור ושה, שהוא פרה ובנה או כשבה ובנה או עז ובנה, ונוהג בכלאים אם הנקבה מן המינין האלה. ואפילו היה הזכר משאר המינין הטהורין.
<h2>דף פא:</h2>
ואין (האסור) [האיסור] אלא לשחטן, אבל אם שחט האחד ונחר השני, או שנחר האחד ושחט השני, או ששחט האחד ונתנבלה בידו ואחר כך שחט השני פטור. (ומן) [וכן] הדין אם שחט גוי האם, שמותר לישראל לשחוט הבת לאלתר. כן דעת כל החכמים ז"ל.
<h2>דף פב.</h2>
ושנים שלקחו שתי בהמות, זה האם וזה הבת, הלוקח ראשון שוחט ראשון, והשני ימתין עד למחר.
והשוחט את הפרה ואחר כך שחט שני בניה, לוקה שתים. שחט שני בניה ואחר כך שחט את הפרה, אינו לוקה אלא אחת. (שחט את) [שחטה ואת] בתה ובן בתה, לוקה שתיים. שחטה ובן בתה ואחר כך שחט את בתה, אינו לוקה אלא אחת.
<h2>דף פג.</h2>
ובארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע, האם מכרתי לשחוט, הבת מכרתי לשחוט. ואלו הן, ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, והטעם לפי שהדבר ידוע בזמנים אלו שהלוקח דעתו לשחוט, ואם לא יודיעהו שכבר מכר האחד מתחילה לשחוט, זה השני לא ירגיש כלל וישחוט, ונמצא שזה המוכר לא הודיעו, ועובר משום ולפני לא תתן מכשול. כי באמת בד' פרקים אלו דרך העם להרבות בסעודות. ערב יום טוב האחרון של חג, להראות שהוא רגל חביב בפני עצמו, ועוד משום דאמרינן מי שלא חג ביום טוב האחרון של חג שוב אינו חוגג, והיה דרכן להרבות בשמחה. וערב יום טוב הראשון של פסח, משום חגיגת ארבעה עשר, שיהיה הפסח נאכל על השובע. וערב עצרת, משום כבוד יום מתן תורה. וערב ראש השנה, לסימן טוב לכל השנה, כדאמרינן סימנא מילתא היא. ואם ימכור יום או יומים לפני אלו הימים, אינו צריך להודיע, אפילו ימכור שתיהן ביום אחד. והרמב"ם ז"ל כתב שאם יש ריוח ביום שאינו צריך להודיעו. וזה לשונו במה דברים אמורים כשראה זה שלקח אחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום, שחזקתו שהוא שוחט עתה, אבל אם היה ריוח ביום, אינו צריך להודיעו, שמא לא ישחוט עד למחר. והגיה עליו הראב"ד על זה. ודעת ה"ר יצחק ז"ל כמו הרמב"ם ז"ל. וכן דעת הר"ף ז"ל, אלא שכתב וצריך עיון בחולין. כתב ה"ר יצחק ז"ל אבל המוכר האם לחתן והבת לכלה, אף על פי שיש ריוח ביום צריך להודיעו, כי בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.
יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה. כיצד הרי ששחט האחד בתחילת ליל ראשון, לא ישחוט השני עד תחילת ליל יום שני. שחט בסוף יום ראשון קודם בין השמשות, שוחט השני בתחילת יום שני. שחט בין השמשות של יום שני, לא ישחוט השני עד ליל שלישי, ואם שחט ביום שני אינו לוקה. וכל (אסורי) [איסורי] אותו ואת בנו אינן אלא לחייב השוחט, אבל הבשר מותר לעולם באכילה, אחר שנשחטה כראוי.
